מחלת אלצהיימר היא מחלה ניוונית של המוח, הגורם לבעיות בזיכרון, בחשיבה ובהתנהגות.
הסימפטומים בדרך כלל מתפתחים לאט ומתחזקים עם הזמן, הופכים לחמורים מספיק כדי להפריע למשימות היומיומיות.
וקבלו שיחה חוזרת מנציג המרכז
בשנת 1906 החוקר הגרמני אלויס אלצהיימר תיאר את המקרה הראשון של אלצהיימר אשר אובחן כמקרה של דמנציה פרה-סנילית.
לאחר בדיקה מעמיקה בידי חוקר נוסף, בשם אמיל קרפלין, המחלה אובחנה כראשונה בסוגה ונקראה על שם אלצהיימר.
מחלת האלצהיימר מאופיינת בניוון איטי ומתמשך של תאי העצב במוח עד אשר הם מתים, דבר אשר גורם לפגיעה ביכולות הקוגניטיביות של אדם עד אשר אינו מסוגל לתפקד בכוחות עצמו (מחלה פרוגרסיבית, כלומר מתקדמת).
המחלה מתחילה בתסמינים קטנים אשר מתפתחים ומחריפים עם הזמן, הירידה ברמת התפקודים השונים אורכת כמה שנים עד אשר היא מגיעה לשלבים המתקדמים יותר ולבסוף למוות.
מרבית אוכלוסיית הסובלים מאלצהיימר הם מעל גיל 65, כ-5% מהחולים מראים תסמינים בגילאי 40-50 אולם המחלה מתפתחת לאורך תקופה של עד 20 שנים.
התסמונת הקלינית של דמנציה מוגדרת כליקוי בתפקודים קוגניטיביים הבא לידי ביטוי בפגיעה בזיכרון לטווח ארוך ולטווח קצר, הסחת דעת, שיפוט לקוי, שינוי באישיות ושינוי בשפה (אפאזיה).
הפגיעה יכולה להפוך לחמורה דיה כדי להפריע בצורה משמעותית בעבודה או בפעילויות חברתיות רגילות או ביחסים עם אחרים. נכון לזמן זה, לא ידועה תרופה למחלה.
שכיחות הדמנציה עולה באופן משמעותי עם הגיל ונאמדת ב-30 אחוזים בקרב בני 85.
עם העלייה בתוחלת החיים עולה גם שכיחות המחלה, והיא מהווה את אחת מבעיות הבריאות העיקריות בקרב קשישים.
סוג הדמנציה השכיח ביותר הוא דמנציה מסוג אלצהיימר.
מחלה זו תוארה לראשונה בשנת 1907 במאמרו של רופא גרמני בשם אלואיס אלצהיימר (Alois Alzheimer).
על פי ההערכה, בישראל עומד מספר חולי אלצהיימר ומחלות דמנציה אחרות על כ-120,000.
חולה אלצהיימר עובר תהליך של אובדן. היכולת ללמוד ולזכור אינפורמציה, לתת משמעות לעולם הסובב אותו, לתכנן ולבצע החלטות – כל היכולות הללו ועוד רבות אחרות נפגעות והופכות את משימות היומיום לקשות יותר ויותר. שלבי מחלת האלצהיימר מסווגים לקל, לבינוני ולחריף, בעיקר על פי רמת יכולת תפקוד בפעילויות היומיום.
מחלת אלצהיימר מתפתחת בשלבים אשר מגדירים את רמת הפגיעה המוחית במטופל:
מכיוון שסיבות המחלה אינן ברורות לגמרי דרכי הטיפול האפשריות הן בעיקר לשמור על בריאות כללית תקינה.
אין זאת לומר כי אין אפשרות להימנע מאלצהיימר, ישנן דרכי טיפול מונע אשר יכולות להשפיע באופן ניכר סיכויי התפתחות המחלה, בעיקר בקרב קשישים.
בנוסף, המרכז הרפואי הישראלי לאלצהיימר מפעיל שירות ביקורי בית : ייעוץ רפואי, תמיכה מקצועית והדרכה בחולה הלוקה בדמנציה ובבני משפחתו בבית
הטיפול בחולי אלצהיימר מתחלק לשניים – טיפול תרופתי וטיפול שאינו תרופתי:
לתיאום פגישה עם אחד הרופאים של מרפאה פסיכוגריאטרית, נא ליצור קשר בטלפון: 072-3944859
למעבר לעמוד מרפאה פסיכוגריאטרית לחצו כאן
שלבי האבחון השגרתיים של המחלה כוללים שלילת תחלואה אחרת וזיהוי ליקוי בתפקודי הזיכרון, וכן בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת של המוח (CT) ובדיקת הדמיה בתהודה מגנטית (MRI).
שתי בדיקות אלו מאפשרות התבוננות במבנה המוח ומשמשות לשלילת קיומה של פגיעה מבנית אחרת כגון גידולים, אירועים מוחיים ועוד.
כאשר עולה חשד לפגיעה בתפקוד השכלי, קיימים מבחנים לאבחון ולהערכת התפקוד. הנפוץ ביותר הוא מבחן ה"מיני-מנטל" (MMSE – Mini-Mental State Examination), זהו שאלון קצר בן 30 שאלות שמטרתו לאבחן את קיומה של דמנציה וכן לעקוב אחר מצבו הקוגניטיבי של החולה לאורך המחלה.
אבחון סופי כרוך בבדיקת רקמת המוח בנתיחה שלאחר המוות.
מחלת אלצהיימר מאופיינת בהתפתחות איטית. הסימנים והתלונות מופיעים בהדרגה, וחולפות כמה שנים מתחילת המחלה ועד לסימניה החמורים, המעידים על ניוון רקמת המוח.
עם זאת, יש חשיבות רבה לזיהוי המחלה בשלביה הראשונים. אבחון מוקדם מאפשר זמן התארגנות לחולה ולמשפחתו ותכנון לקראת השלבים המתקדמים של המחלה.
בנוסף, הטיפול התרופתי הקיים כיום מאפשר לעכב את התפתחות המחלה ויעיל בעיקר בשלביה הראשונים.
כיום אין תרופות לריפוי המחלה, אך יש תרופות המשפיעות על תסמיניה השונים.
המרכזיים שעימם מתמודד חולה אלצהיימר הם אובדן זיכרון וכשל בשפה.
כיום, טיפולים שאינם תרופתיים בתסמינים הקוגניטיביים מתמקדים בחיזוק הזיכרון על מנת לשמור על עצמאות החולה עד כמה שניתן.
מטרת התערבויות אלה, הכוללות אימון זיכרון פרוצדוראלי ואסטרטגיות פיצוי שונות, היא להביא למיצוי ולהרחיב את היכולות הקוגניטיביות והתפקודיות כמה שניתן.
הנלווים למחלה וההתמודדות עימם, מהווים אתגר מרכזי עבור המטפלים בחולה. טכניקות שונות העושות שימוש בתקשורת נכונה, שינוי הסביבה ועוד, באות לתת מענה ולעזור בכך.
מחקרים שונים מצאו כי התערבויות לא־תרופתיות תורמות להורדת חוסר שקט בקרב חולי אלצהיימר.
התערבויות אלו כוללות התאמה של הסביבה הפיזית והחברתית, וביניהן:
חשיבותם ומטרתם המרכזית של טיפולים לא־תרופתיים אלה הן שיפור איכות החיים של החולה ובני משפחתו.
תרפיה באמנויות השונות – כגון תנועה, אמנות, מוזיקה ודרמה תרפיה – מיושמת בעבודה עם חולי אלצהיימר, כאשר המטרה המרכזית היא לספק מענה לקשיים הרגשיים של החולה, לחזק יכולות שמורות ולהעניק איכות חיים מיטבית.
עם התדרדרות המחלה ואובדן הביטוי המילולי, הטיפול באמנויות השונות מספק אמצעי ביטוי חליפיים לחולי אלצהיימר, מחזק את היכולות השמורות של החולה ומדגיש את הקשר הלא־מילולי בינו לסביבתו.
דמנציה היא שם כולל לקבוצת מצבים רפואיים הגורמים לירידה מתמשכת בזיכרון, בחשיבה ובתפקוד היומיומי. מדובר בתסמונת ולא במחלה אחת, והיא יכולה לנבוע ממספר גורמים שונים במוח.
אלצהיימר הוא הסוג הנפוץ ביותר של דמנציה. כלומר, כל אלצהיימר הוא דמנציה, אך לא כל דמנציה היא אלצהיימר. קיימים גם סוגי דמנציה נוספים כמו דמנציה וסקולרית, דמנציה עם גופיפי לוי ועוד.
סימנים מוקדמים לאלצהיימר יכולים לכלול שכחה לטווח קצר, קושי למצוא מילים, בלבול בזמנים ובמקומות, ושינויים בהתנהגות או במצב הרוח. כאשר התסמינים פוגעים בתפקוד היומיומי מומלץ לפנות לאבחון מקצועי.
אבחון דמנציה ואלצהיימר מתבצע על ידי רופא מומחה באמצעות שיחה קלינית, בדיקות זיכרון ותפקוד קוגניטיבי, ולעיתים בדיקות דם והדמיה מוחית. אין בדיקת בית או אבחון עצמי שיכולים להחליף הערכה רפואית מלאה.
בין הסוגים המוכרים נמצאים אלצהיימר, דמנציה וסקולרית, דמנציה פרונטו טמפורלית וסוגים נוספים. לכל סוג מאפיינים שונים וקצב התקדמות שונה.
כיום אין תרופה שמרפאה אלצהיימר או דמנציה באופן מלא. קיימות תרופות וטיפולים שיכולים להקל על תסמינים מסוימים ולהאט את ההידרדרות אצל חלק מהמטופלים. הטיפול התרופתי נקבע על ידי רופא בלבד.
בשלבים מתקדמים מופיעה ירידה משמעותית ביכולת התקשורת, הקוגניציה והתפקוד העצמאי. החולה עשוי להזדקק לעזרה מלאה בפעולות יומיומיות. הטיפול מתמקד בתמיכה, בטיחות ואיכות חיים.
תוחלת החיים משתנה מאוד בין אדם לאדם ותלויה בגיל, במצב הבריאותי הכללי ובסוג הדמנציה. אין נתון אחד שמתאים לכולם, ולכן חשוב לקבל ייעוץ רפואי אישי.
ברוב המקרים אלצהיימר אינו תורשתי באופן ישיר. קיימים מקרים נדירים של צורות גנטיות המופיעות בגיל צעיר, אך הם מהווים אחוז קטן מכלל החולים.
אין דרך מוכחת למניעה מלאה, אך שמירה על פעילות גופנית, תזונה מאוזנת, פעילות קוגניטיבית וקשרים חברתיים עשויה לסייע בהפחתת סיכון ולשמירה על בריאות המוח.
כן. למרות שרוב המקרים מופיעים לאחר גיל 65, קיימים מצבים של אלצהיימר בגיל צעיר המופיעים בשנות ה-40 או ה-50 לחיים. מקרים אלו נדירים יותר ולעיתים קשורים לרקע גנטי. בכל חשד לירידה בזיכרון או בתפקוד בגיל צעיר מומלץ לפנות לבדיקה רפואית.
דמנציה וסקולרית נגרמת מפגיעה בזרימת הדם למוח, לרוב בעקבות אירועים מוחיים או מחלות כלי דם. היא שונה מאלצהיימר במנגנון הפגיעה ולעיתים בקצב ההתקדמות. תוחלת החיים וקצב ההידרדרות משתנים מאוד בין מטופלים ותלויים במצב הבריאותי הכללי.
המחלה מתקדמת בדרך כלל בהדרגה. בשלבים הראשונים מופיעים תסמינים קלים כמו שכחה ובלבול, בשלבים בינוניים יש פגיעה בתפקוד היומיומי, ובשלבים מתקדמים נדרשת עזרה מלאה בפעולות בסיסיות. קצב ההתקדמות שונה מאדם לאדם.
קיימות תרופות שמטרתן להקל על תסמינים קוגניטיביים והתנהגותיים או להאט את ההידרדרות אצל חלק מהחולים, אך אין כיום טיפול שמרפא את המחלה. התאמת טיפול תרופתי מתבצעת אך ורק על ידי רופא מומחה.
סביבה שקטה ומוכרת, שגרה קבועה, הסברים פשוטים ותקשורת רגועה יכולים להפחית בלבול וחרדה. לעיתים נעזרים גם במסגרת טיפולית כמו מרכז יום או ליווי מקצועי לבני המשפחה, בהתאם לצורך.
שיטיון הוא המונח העברי הוותיק למצב המוכר כיום בשם דמנציה. מדובר בירידה מתמשכת בזיכרון וביכולות החשיבה והתפקוד. כיום נהוג להשתמש יותר במונח דמנציה, אך שני המונחים מתייחסים לאותה תופעה רפואית.
*המידע בעמוד זה נועד למטרות כלליות בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי מקצועי.
© 2026 Copyright המרכז הרפואי הישראלי לאלצהיימר | הסדרי נגישות | מדיניות פרטיות