אלצהיימר – כל המידע על מחלת אלצהיימר ודמנציה

טיפול בחולי אלצהיימר

הטיפול בחולי אלצהיימר מתחלק לשניים – טיפול תרופתי וטיפול שאינו תרופתי:

• טיפול תרופתי – הטיפול התרופתי אינו כדי להביא להיעלמות המחלה או ריפוי אלא לכדי להפחית את התסמינים ולנסות לשפר את אורח חייו של המטופל מבלי שהוא יגיע למצב של החרפה בתסמינים והתדרדרות המחלה לשלבים הקשים שלה.
  טיפול בתסמינים הקוגניטיביים מתמקד בעיקר בשיפור יכולת הזיכרון והפעילות האינטלקטואלית של המטופל וכך למנוע מצבי חוזר נוחות, שמירה על תפקדו בסיסי ואפילו עצמאי ויכולת לחיות בסביבת אנשים אחרים מבלי להוות סכנה.
  בשל הצורך בתרופות יומיות ופיקוח אחר תופעות לוואי חולי אלצהיימר רבים המקבלים טיפול תרופתי נמצאים במוסד סיעודי.
  תרופות אחרות עוזרות להמעיט את תסמינים התנהגותיים כמו דיכאון, אלימות, אי-שקט והפרעות שינה ועוזרות למטופל לנהל חיים בריאים יותר.
• טיפול לא-תרופתי – חולי אלצהיימר רבים מקבלים טיפול שאינו תרופתי, לרוב בנוסף לטיפול תרופתי, כדי לחזק את מוחם ולשמור על יכולתם לתפקד באופן עצמאי.
  הטיפול הנפוץ כדי לשמור על יכולות קוגניטיביות הוא שיפור הזיכרון אשר נפגע יותר מתפקודים מוחיים אחרים במחלה ומסייע בשמירה על השפה ותחזוק קשרים חברתיים.
  טיפולים נוספים נועדו כדי לעזור לחולה לשמור על סביה התנהגותית בריאה והם כוללים שמירה על סדר יום קבוע, פעילויות המורידות את הלחץ הנפשי בקרב חולים, גירויים חושיים כמו מוזיקה, התעמלות וחיזוק קשרים חברתיים בין אנשים.
  טיפולים רגשיים מהווים גם כן חלק מהטיפולים הנלווים לתרופות ומטרתם לשמור על בריאות הנפש של החולה.
  טיפולים אלו כוללים טיפול באומנות, דרמה תרפיה, טיפול בתנועה ועוד.
  לבסוף, חולים רבים זקוקים לטיפולים שאינם תרופתיים כמו פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק כדי לשמור על יכולות מוטוריות.

אבחון מחלת אלצהיימר

לתיאום פגישה עם אחד הרופאים של מרפאה פסיכוגריאטרית, נא ליצור קשר בטלפון: 072-3944859 

למעבר לעמוד מרפאה פסיכוגריאטרית לחצו כאן

שלבי האבחון השגרתיים של המחלה כוללים שלילת תחלואה אחרת וזיהוי ליקוי בתפקודי הזיכרון, וכן בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת של המוח (CT) ובדיקת הדמיה בתהודה מגנטית (MRI).

שתי בדיקות אלו מאפשרות התבוננות במבנה המוח ומשמשות לשלילת קיומה של פגיעה מבנית אחרת כגון גידולים, אירועים מוחיים ועוד.

כאשר עולה חשד לפגיעה בתפקוד השכלי, קיימים מבחנים לאבחון ולהערכת התפקוד. הנפוץ ביותר הוא מבחן ה"מיני-מנטל" (MMSE – Mini-Mental State Examination), זהו שאלון קצר בן 30 שאלות שמטרתו לאבחן את קיומה של דמנציה וכן לעקוב אחר מצבו הקוגניטיבי של החולה לאורך המחלה.

אבחון סופי כרוך בבדיקת רקמת המוח בנתיחה שלאחר המוות.

מחלת אלצהיימר מאופיינת בהתפתחות איטית. הסימנים והתלונות מופיעים בהדרגה, וחולפות כמה שנים מתחילת המחלה ועד לסימניה החמורים, המעידים על ניוון רקמת המוח.

עם זאת, יש חשיבות רבה לזיהוי המחלה בשלביה הראשונים. אבחון מוקדם מאפשר זמן התארגנות לחולה ולמשפחתו ותכנון לקראת השלבים המתקדמים של המחלה.

בנוסף, הטיפול התרופתי הקיים כיום מאפשר לעכב את התפתחות המחלה ויעיל בעיקר בשלביה הראשונים.

טיפול תרופתי בחולי אלצהיימר

כיום אין תרופות לריפוי המחלה, אך יש תרופות המשפיעות על תסמיניה השונים.

• ביכולתם של טיפולים אלו לשמור על התפקוד או על הכישורים הקוגניטיביים ולדחות את המעבר לשלבים מתקדמים וחמורים יותר של המחלה.
• הטיפול התרופתי במחלת האלצהיימר מתחלק לטיפול מניעתי שמטרתו לעצור ולהאט את התהליכים ההרסניים הפוגעים במוח, ולטיפול בסימנים הקליניים של המחלה.
• אפיק מחקר תרופתי אחד מתבסס על הניסיון לעכב ולנטרל את פעילותם של חומרים אשר הוכחו כמזיקים לתאי הרקמה העצבית.
• אחד הביטויים הפתולוגיים האופייניים למחלת אלצהיימר הוא נוכחות עמילואיד (משקע בלתי מסיס של חלבון) ברקמות העצביות.
• במסגרת הניסיונות למנוע היווצרות חומרים המזיקים למערכת העצבים, נעשים מאמצים לפתח של תכשיר שימנע את היווצרות החלבון בטא־עמילואיד.
• אפיק אחר מתבסס על נתונים אפידמיולוגים.
• מסקירת נתונים מסוג זה נראה כי שכיחות המחלה בקרב חולים הנוטלים תכשירים המכילים אסטרוגן ובחולים הנוטלים תרופות נוגדות דלקת, נמוכה מהצפוי לעומת אוכלוסיות חולים אחרות.
• מכאן הסברה שבנטילת תרופות אלו קיים מרכיב כלשהו ה"מגן" מפני מחלת אלצהיימר.
• אולם, למרות מאמצים נרחבים למציאת תרופה למחלה, עדיין לא הוכיחו התרופות הנמצאות בשימוש יעילות בשינוי מהלך המחלה או האטה שלה לאורך זמן.