מה זה אלצהיימר?

האוכלוסייה בה נפוצה המחלה ביותר היא בקרב קשישים, בעיקר מעל גיל 75, אולם המחלה מתפתחת באיטיות ובהדרגתיות כך שהתסמינים והפגיעה מחריפים לאורך מספר שנים. לעיתים לא נוכל לזהות מיד עם הופעת התסמין הראשון שמדובר באלצהיימר, אבחון מהיר אינו קל במיוחד כאשר עדיין אין תשובה מדעית לגבי הסיבה הגורמת למחלה.
למרות זאת ישנן דרכי מניעה ודרכי טיפול שחשוב להכיר וכן מהם התסמינים שיעזרו לנו לזהות מקרה של אלצהיימר ולטפל בזמן.

 

מידע כללי על המחלה

 

בשנת 1906 החוקר הגרמני אלויס אלצהיימר תיאר את המקרה הראשון של אלצהיימר אשר אובחן כמקרה של דמנציה פרה-סנילית.

לאחר בדיקה מעמיקה בידי חוקר נוסף, בשם אמיל קרפלין, המחלה אובחנה כראשונה בסוגה ונקראה על שם אלצהיימר.

מחלת האלצהיימר מאופיינת בניוון איטי ומתמשך של תאי העצב במוח עד אשר הם מתים, דבר אשר גורם לפגיעה ביכולות הקוגניטיביות של אדם עד אשר אינו מסוגל לתפקד בכוחות עצמו (מחלה פרוגרסיבית, כלומר מתקדמת).

המחלה מתחילה בתסמינים קטנים אשר מתפתחים ומחריפים עם הזמן, הירידה ברמת התפקודים השונים אורכת כמה שנים עד אשר  היא מגיעה לשלבים המתקדמים יותר ולבסוף למוות.

מרבית אוכלוסיית הסובלים מאלצהיימר הם מעל גיל 65, כ-5% מהחולים מראים תסמינים בגילאי 40-50 אולם המחלה מתפתחת לאורך תקופה של עד 20 שנים.

 

תסמינים והתפתחות המחלה

מחלת אלצהיימר מתפתחת בשלבים אשר מגדירים את רמת הפגיעה המוחית במטופל:

  1. שלב מוקדם – פגיעה בעיקר בזיכרון לטווח הקצר וביכולת ללמוד מידע חדש כמו שמות, פרצופים, תאריכים, מתכונים וכו'.
    כמו כן נפגעת היכולת לחשיבה מופשטת אשר חשובה בפתרון חידות, למשל, או אמנות, תפיסת זמן לקויה (ימים ש"הולכים לאיבוד"), איבוד חפצים בבית וירידה ביכולת ההתמצאות במרחב.
    השלב המוקדם הוא הבעייתי ביותר מבחינת אבחון – לרוב כמעט ואין סימפטומים כך שהם מיוחסים לגילו המתקדם של החולה ("בעיות זקנה" בפי רבים) וכן משום שבשלב זה אין עדיין מספיק פרמטרים לבדיקה העונים לאבחון מדויק של אלצהיימר, כך שמטופל הנבדק ע"י רופא יאובחן כסובל מפגעה קוגניטיבית קלה.
    בנוסף לא כל אדם שאובחן כסובל מפגיעה קוגניטיבית קלה בהכרח יאובחן בעתיד כלוקה באלצהיימר, מצב זה יכול לנבוע מסיבות שונות ואחרות ולאו דווקא מחריף, אולם התפתחות והרעה בתסמינים יכולים להעיד על אלצהיימר.
    מטופלים שאובחנו כלוקים בפגיעה קוגניטיבית קלה ואכן סובלים מאלצהיימר לרוב יראו שינויים מנטליים בנוסף, כמו ניתוק חברתי, דעיכה של קשרים חברתיים, אדישות, חוסר יוזמה ורצון להתבודד.
  2. שלב ראשוני – שלב זה מאופיין בפגיעה ניכרת ביכולת הזיכרון והפרעה קשה ביכולת ההתמצאות במרחב אפילו במרחבים מוכרים (כמו בבית או בשכונה).
    איטיות מוטורית ומחשבתית מופיעים אצל החולה יחד עם חזרה על שאלות, יכולת ירודה בזיכרון פרצופי אנשים חדשים וקושי בניהול עסק ותשלומים.
    חולים רבים בשלב זה מודעים למצבם ועקב כך לוקים גם בדיכאון, זהו השלב בו לרוב מבוצעת האבחנה.
    חשוב מאוד לזהות ולאבחן את המחלה בשלב זה משום שכך ניתן להתחיל בטיפול התרופתי לפני שהתסמינים חריפים מאוד ומאפשר שלילת דמנציה (אשר תדרוש טיפול תרופתי אחר).
  3. שלב ביניים – בשלב זה הפגיעה בזיכרון קשה, יכולת הסקת מסקנות לוגית נפגעת, תגובה לגירויים תחושתיים נפגעת ומאיטה, ומתפתח קרושי בביצוע פעולות יומיומיות כמו הלבשה, רחצה, הכנת מזון ואפילו חוסר שליטה על הסוגרים.
    יחד עם אלו יכולים להופיע גם תסמינים התנהגותיים נוספים כמו התנהגות אימפולסיבית והזיות.
    חולים מאובחנים רבים בשלב זה מגיעים לאשפוז במוסדות סיעודיים במידה ואין להן היכולת לקבל טיפול צמוד יום-יום בביתם.
  4. שלב מתקדם – יכולות הזיכרון וההתמצאות (בזמן ובמרחב) נפגעים קשות וכמעט לגמרי אינם מתפקדים, חוסר יכולת לזהות אנשים הקרובים לחולה כמו בני משפחה, חברים קרובים וכו', אי שליטה על הסוגרים והניכרת בפגיעות היא ביכולת התקשורתית.
    חולים רבים בשלב זה נמצאים במצב סיעודי, מקבלים טיפול קבוע וצריכים סיוע בכל פעולה יומיומית וכן משום שכושר התנועה לרוב נעלם כמעט לגמרי.
  5. שלב סופי – השלב הסופי הוא שמוביל למותו של החולה, כאשר יכולת התנועה נעלמת כליל והחולה לרוב מרותק למיטה ללא יכולת לזוז, מה שמוביל להתפתחות פצעי לח וזיהומים.
    החולה נמצא במצב בו הוא אינו מסוגל לזהות אף אדם, מחוסר תקשורת וללא יכולת לתפקד באופן עצמאי.
    רעב ורצון לאכול נעלמים לגמרי משום שהאזור במוח האחראי על כך נפגע קשות, החולה מגיעה למצב של תת-תזונה, מערכת החיסון נחלשת משמעותית וחולים רבים במצב זה מתים כתוצאה מדלקת ריאות ומחלות נפוצות אחרות.

אבחון המחלה

אבחון שגרתי של המחלה מתבצע על ידי רופא פסיכיאטר אשר עורך בדיקות קוגניטיביות, אשר בוחנות את הזיכרון, התמצאות, שפה וכושר החשיבה של הנבדק.

השלב הראשון של הבדיקות נועד למצוא סימני המעידים על אלצהיימר ושוללים מחלות אחרות כמו דמנציה.

השלב השני כולל סריקות ובדיקות הדמיה של המוח כמו CT, MRI וטומוגרפיה מסוג PET.

מטרת בדיקות אלו היא לאבחן האם מדובר באלצהיימר ולא הפרעות בריאותיות אחרות הגורמות לדמנציה – כגון אחוז שומנים  גבוה בדם, מחלות כלי דם וטרשתיות, מחלות לב ועוד – משום שהטיפול בהם שונה לחלוטים מזה באלצהיימר.

חוסר בויטמין B12, לדוגמה, יכול לגרום לדמנציה אשר תסמיניה דומים מאוד לאלצהיימר, אולם פתרון בעיה זו בעזרת תגבור אותו הויטמין בגוף יביא להבראה מלאה.
השלב האחרון בבדיקות הוא אבחון פסיכיאטרי אשר נועד לשלול בעיקר דיכאון.

מצב חמור של דיכאון יכול להוביל למקרים של פסודו-דמנציה, כלומר דמנציה מדומה בקרה החולה, טיפול נכון ומתאים במצב זה יכולים להוביל לשיפור ניכר ומשמעותי במצבו של החולה מבלי להתחיל בטיפול תרופתי באלצהיימר, שאינו נחוץ.

מחלת אלצהיימר יכולה להוביל לתסמינים התנהגותיים קשים אשר עלולים לסכן את הסביבה הקרובה לחולה, על כן יש לבצע בדיקות פסיכיאטריות ולהעניק לחולה טיפול בתסמינים אלו קודם כל.

 

טיפולים מונעים

מכיוון שסיבות המחלה אינן ברורות לגמרי דרכי הטיפול האפשריות הן בעיקר לשמור על בריאות כללית תקינה.

אין זאת לומר כי אין אפשרות להימנע מאלצהיימר, ישנן דרכי טיפול מונע אשר יכולות להשפיע באופן ניכר סיכויי התפתחות המחלה, בעיקר בקרב קשישים.

הנה כמה דרכי טיפול מונע אפשריות:

  • הימנעו משומן רווי – השומן הרווי סותם את כלי הדם בכל הגוף ויכול להוביל לא רק בפגעה בלב אלא גם בכלי הדם במוח.
    השומן הרווי עוטף את תאי המוח ומקשה עליהם לבצע את עבודתם, הם נעשים איטיים ויחד איתם היכולת הקוגניטיבית של האדם.
  • שפרו את הזיכרון – שיפור הזיכרון, בכל גיל, תורם רבות לחיזוק יכולת זו במוחנו.
    שיפור הזיכרון מוביל ליצירת קשרים רבים יותר בין תאי המוח המפחיתים את הסיכויים להתפתחות אלצהיימר.
    גירויים מוחיים כמו למידה של דברים חדשים או פתרון חידות, אשר גורמים לחשיבה מאומצת, מסייעים לחזק את המוח כשריר (דימוי בלבד) ולעשותו עמיד יותר בפני אלצהיימר.
  • שינה טובה ומספקת – שינה טובה מוכחת כחשובה בהגנה על המוח מפני מחלות.
    כאשר אנו ישנים המוח עובר תהליכי ניקוי רעלים חשובים, שינה טובה של מעל חמש שעות בלילה, לפחות, מסייעת לשמור על פעילות מוחית תקינה ובריאה.
  • ריבוי אינטראקציה חברתית – אינטראקציות בין בני אדם יוצרות קשרים רבים בין תאי המוח (שונים מאלו אשר נוצרים בפתרון חידות) אשר מסייעים בהגנת המוח מפני אלצהיימר.
    הקשרים שנוצרו עוזרים למוח להתגבר על קשרים שבורים אחרים וכך להמשיך ולתפקד כראוי גם כאשר הוא ניזוק.
    קשר רצוף וקבוע עם בני משפחה וחברים ואפילו מכרים כמו המוכר בחנות וספקי שירות כלאו ואחרים יובילו למוח בריא יותר.

 

טיפול בחולי אלצהיימר

הטיפול בחולי אלצהיימר מתחלק לשניים – טיפול תרופתי וטיפול שאינו תרופתי:

  • טיפול תרופתי – הטיפול התרופתי אינו כדי להביא להיעלמות המחלה או ריפוי אלא לכדי להפחית את התסמינים ולנסות לשפר את אורח חייו של המטופל מבלי שהוא יגיע למצב של החרפה בתסמינים והתדרדרות המחלה לשלבים הקשים שלה.
    טיפול בתסמינים הקוגניטיביים מתמקד בעיקר בשיפור יכולת הזיכרון והפעילות האינטלקטואלית של המטופל וכך למנוע מצבי חוזר נוחות, שמירה על תפקדו בסיסי ואפילו עצמאי ויכולת לחיות בסביבת אנשים אחרים מבלי להוות סכנה.
    בשל הצורך בתרופות יומיות ופיקוח אחר תופעות לוואי חולי אלצהיימר רבים המקבלים טיפול תרופתי נמצאים במוסד סיעודי.
    תרופות אחרות עוזרות להמעיט את תסמינים התנהגותיים כמו דיכאון, אלימות, אי-שקט והפרעות שינה ועוזרות למטופל לנהל חיים בריאים יותר.
  • טיפול לא-תרופתי – חולי אלצהיימר רבים מקבלים טיפול שאינו תרופתי, לרוב בנוסף לטיפול תרופתי, כדי לחזק את מוחם ולשמור על יכולתם לתפקד באופן עצמאי.
    הטיפול הנפוץ כדי לשמור על יכולות קוגניטיביות הוא שיפור הזיכרון אשר נפגע יותר מתפקודים מוחיים אחרים במחלה ומסייע בשמירה על השפה ותחזוק קשרים חברתיים.
    טיפולים נוספים נועדו כדי לעזור לחולה לשמור על סביה התנהגותית בריאה והם כוללים שמירה על סדר יום קבוע, פעילויות המורידות את הלחץ הנפשי בקרב חולים, גירויים חושיים כמו מוזיקה, התעמלות וחיזוק קשרים חברתיים בין אנשים.
    טיפולים רגשיים מהווים גם כן חלק מהטיפולים הנלווים לתרופות ומטרתם לשמור על בריאות הנפש של החולה.
    טיפולים אלו כוללים טיפול באומנות, דרמה תרפיה, טיפול בתנועה ועוד.
    לבסוף, חולים רבים זקוקים לטיפולים שאינם תרופתיים כמו פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק כדי לשמור על יכולות מוטוריות.